הלכה: תַּנֵּי רִבִּי חִייָה גָּֽזְרוּ עֲלֵיהֶן וְהֶחֱזִירוּם לִמְקוֹמָן. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא אֵיפשַׁר לְאוֹכְלָהּ אֵין אַתְּ יָכוֹל שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ רָאִינוּ תְרוּמָה טְמֵאָה שֶׁנֶּאֱכֶלֶת. לְשׂוֹרְפָהּ אֵין אַתְּ יָכוֹל שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִים רָאִינוּ תְרוּמָה טְהוֹרָה נִשְׂרֶפֶת. לְהַחֲזִירָהּ לִמְקוֹמָהּ אֵין אַתְּ יָכוֹל שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִים רָאִינוּ תְרוּמָה יוֹצֵא מִן הָאָרֶץ לְחוּץ לָאָרֶץ. הָא כֵיצַד מַנִּיחָהּ עַד עֶרֶב פֶּסַח וְשׂוֹרְפָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' תני ר' חייא גזרו עליהן. על שהביאו חלה מח''ל והחזירו למקומן ור' בא בר זבדא פליג עלה כדקאמר דאי אפשר לאוכלה וכו'. וכן להחזירה למקומה אין את יכול וכו' כדפרישית במתני':
משנה: נִתַּיי אִישׁ תְּקוֹעַ הֵבִיא חַלּוֹת מִבַּייְתוּר וְלֹא קִיבְּלוּ מִמֶּנּוּ. אַנְשֵׁי אֲלֶכְסַנְדְּרִיאָה הֵבִיאוּ חַלּוֹתֵיהֶן מֵאֲלֶכְסַנְדְּרִיאָה וְלֹא קִיבְּלוּ מֵהֶן. אַנְשֵׁי הַר צְבוֹעִים הֵבִיאוּ בִּיכּוּרֵיהֶם קוֹדֶם לָעֲצֶרֶת וְלֹא קִיבְּלוּ מֵהֶן. מִפְּנֵי הַכָּתוּב שֶׁבַּתּוֹרָה וְחַג הַקָּצִיר בִּיכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה. בֶּן אֲטִיטַס הֶעֱלָה בְּכוֹרוֹת מִבָּבֶל וְלֹא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ. יוֹסֵף הַכֹּהֵן הֵבִיא בִּיכּוּרָיו יַיִן וְשֶׁמֶן וְלֹא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ. אַף הוּא הֶעֱלָה אֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֵי בֵיתוֹ לַעֲשׂוֹת פֶּסַח קָטָן בִּירוּשָׁלֵם וְהֶחֱזִירוּהוּ שֶׁלֹּא יִקְבַּע הַדָּבָר לְדוֹרוֹת. אֲרִסְטוֹן הֵבִיא בִּיכּוּרָיו מֵאַפָּמֵיָא וְקִבְּלוּ מִמֶּנּוּ. מִפְּנֵי שֶׁאָֽמְרוּ הַקּוֹנֶה בְסוּרִיָּא כְקוֹנֶה 28a בְּפַרְוָור יְרוּשָׁלֵם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מפני שאמרו הקונה בסוריא. כלומר הקונה קרקע בסוריא כקונה בפרוור ירושלים פרוור הוא המגרש וכפרים שסביבותיה תרגום ומגרשיה פרוודהא והיינו לענין שיהא חייב בתרומות ומעשרות מדבריהם והם עשו לזה כמי שקונה בסביבות ירושלים ולפיכך מה שהוא מסוריא יש עליו חיוב מדבריהם ודין הבכורים שוה לענין זה שמביאין מסוריא הבכורים מדבריהם:
שלא יקבע הדבר חובה. שלא יאמרו בניו הקטנים חובה עליהן הפסח שני:
מאפמיא. שם מקום בסוריא:
מתני' ניתאי איש תקוע. תקוע הוא מא''י והביא החלות מביתר ואין זה כרך ביתר שהחריבה אנדריינוס שחיק טמיא אלא מקום בח''ל ונקרא על שם ביתר ולא קבלו ממנו וכן מאנשי אלכסנדריא של מצרים ומפרש בגמרא לפי שלאוכלן א''א שנטמאו בארץ העמים ולשורפן אי אפשר שלא יאמרו ראינו תרומה טהורה נשרפת ולהחזירה למקומה נמי א''א שלא יאמרו ראינו תרומה יוצאת מהארץ לח''ל הא כיצד מניחה עד ערב הפסח ושורפה כשאר תרומת חמץ:
הביאו בכורים קודם לעצרת ולא קבלו מהם וכו'. שמטעם זה אין מביאין בכורים קודם לעצרת לפי ששתי הלחם שנקראו בכורים צריכין להיות קרבין בתחילה והן שמתירין את החדש במקדש והדין בבכורים שאם הביאו אותן קודם לעצרת אין מקבלין אותן אלא יניחם שם עד שתבוא העצרת ויקרא עליהן:
בן אנטינוס. ולפי הגי' דהכא היה בקרא בן אטיטס העלה בכורות מבבל ולא קיבלו ממנו לפי שאין מביאין בכורות מח''ל לארץ כשם שאין מביאין תרומה ומעשרות מח''ל לארץ:
הביא בכורי יין ושמן ולא קיבלו ממנו. לפי שאין מביאין בכורים משקין אלא פרי דכתיב מפרי האדמה ולא משקה והאי תנא ס''ל דאף משקה זיתים וענבים אין מביאין ואין הלכה כן אלא כהאי דתנן לעיל בפ' י''א דתרומות אין מביאין בכורים משקין אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים:
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אֲנִי רָאִיתִי אֶת שִׁמְעוֹן בֶּן כַּהֲנָא שׁוֹתֶה יַיִן שֶׁלְתְּרוּמָה בְּעַכּוֹ שֶׁאָמַר זֶה הוּבָא מִקִּילִיקִיָּה וְגָֽזְרוּ עָלָיו וּשְׁתָייוֹ בִּסְפִינָה. וְאֵין בְּנֵי אָדָם טוֹעִין לוֹמַר שֶׁמְּבִיאִין תְּרוּמָה מֵחוּצָה לָאָרֶן לָאָרֶץ. נֹאמַר לֹא יָרַד לְעַכּוֹ אֵיכָן שְׁתָייוֹ מִן הַחוּט וּלְחוּץ מִן הַחוּט וְלִפְנִים נֹאמַר מִן הַחוּט וּלְחוּץ. אָמַר רִבִּי יוֹנָה אֲפִילוּ תֵימַר מִן הַחוּט וְלִפְנִים לֹא חָשׁוּ לְמַרְאִית הָעַיִן בִּסְפִינָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ר יונה דלא היא. דאפ''ת מן החוט ולפנים היתה הרי אין כאן אלא מפני מראית העין שלא יאמרו מביא תרומה מח''ל לארץ ולא חששו חכמים לדבר שהוא מפני מראית העין לאסרו בספינה שאין שם הכל רואין:
ואיכן שתייו. כלומר והספינה באיזה מקום היתה עכשיו אם מן החוט ולחוץ או מלפנים דאמרינן לעיל בהל''ה הנסין שבים וכו' מהחוט ולפנים א''י מהחוט ולחוץ ח''ל וא''כ מחוט ולפנים אסור שנראה כמביא תרומה מח''ל לארץ וקאמר הש''ס דנימר מן החוט ולחוץ היתה הספינה באותה שעה שהוא ח''ל:
ואין בני אדם טועין וכו'. כלומר דפריך הא אכתי בני אדם יהיו טועין לומר שמביאין תרומה מח''ל לארץ שהרי היין בא בספינה מח''ל והוא בא לעכו וחצייה של א''י היא ומאי מהני שאמרו לו שיחזור להספינה וישתה אותו הא כבר היה בעכו ואיכא למיטעי משום החלק הב' שהוא של א''י ומשני דנאמר שכך היה שהוא לא ירד לעכו אלא שביקש לירד מהספינה ולשתותו וגזרו עליו שלא יצא מהספינה אם רוצה לשתותו אלא שישתה שם:
שותה יין של תרומה בעכו שאמר זה הובא מקילקיה. שם מקום בח''ל ועכו היא חצייה בא''י וחצייה בח''ל כדאמר לעיל בפ''ו דשביעית והיה דעתו להביא באותו חלק של ח''ל וגזריו עליו ושתיו בספינה שלא ישתה בעכו עצמה כדמפרש לקמיה:
אמר רשב''ג וכו'. תוספתא היא:
אֵימָתַי הָיָה שִׁמְעוֹן בֶּן כַּהֲנָא בִּימֵי רִבִּי לִעֶזֶר. רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר כַּהֲנָא הֲוָה מְסַמֵּךְ לְרִבִּי לִיעֶזֶר עָֽבְרוּן עַל חַד סְייָג. אָמַר לֵיהּ אַייְתִי חַד קִיסֵּם נֵיחֲצִי שִׁינָּיי. חָזַר וְאָמַר לֹא תֵּיתִי לִי כְּלוּם אָמַר דְּאִין אָתֵי כָּל בַּר נַשׁ וּבַר נַשׁ מֵיעֲבַד כֵּן הֲוָה אָזִיל סְייָגָא דְּגוּבְרָא. רִבִּי חַגַּיי הֲוָה מְסַמֵּךְ לְרִבִּי זְעִירָא עָבַר חַד טָעִין חַד מוֹבָל דְּקִיסִּין. אָמַר לֵיהּ אַייְתִי לִי חַד קִיסֵּם נֵיחֲצִי שִׁינָּיי. חָזַר וְאָמַר לֵיהּ לֹא תֵּיתִי לִי כְּלוּם דְּאִין אָתֵי כָּל בַּר נַשׁ וּבַר נַשׁ מֵתְעֲבַד כֵּן הָא אָֽזְלָא מוֹבְלָא דְּגַבְרָא. רִבִּי זְעִירָה כָשֵׁר כָּל כָּךְ. אֶלָּא מִילִּין דְּיָצְרָן שָׁמַע לָן נָעַבְדִּינָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אימת היה שמעון בר כהנא בימי ר' אליעזר. כדמייתי האי עובדא דהוה מסמך לר''א שהיה נשען עליו ועברו על חד סייג וכו' כדגריס להא לעיל בפ''ג דדמאי בהל''ב עד מילין דיצרן שמע לן נעבדינן ושם מפורש הוא ולהכי קאמר אימתי היה שמעון בר כהנא וכו' ומר''א למד להחמיר על עצמו אף בדבר שאין בו איסור מצד הדין כהאי דר''א שהחמיר על עצמו להרחיק מזה אע''פ שאין בו איסור גזל שלא יראו אחרים ויעשו כן:
אַנְשֵׁי אֲלֶכְסַנְדְּרִיאָה הֵבִיאוּ חַלּוֹתֵיהֶן מֵאֲלֶכְסַנְדְּרִיאָה וְלֹא קִיבְּלוּ מֵהֶן. אָמַר רִבִּי בָּא מָרִי וְלֹא רִבִּי חִייָה רוֹבָא הִיא עוֹד הוּא אִית לֵיהּ וְגָֽזְרוּ עֲלֵיהֶן וְהֶחֱזִירוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אנשי אלכסנדריאה וכו'. ולא ר''ח רבה הוא. דקאמר לעיל דגזרו עליהן והחזירום למקומן ואם ה''נ כך היה מאי טעמא מחלק התנא לתרי בבי ה''ל למיתני האי ולא קיבלו מהן אחר הני תרתי עובדי ניתאי איש תקוע הביא וכו' אנשי אלכסנדריאה וכו' ולא קיבלו מהן ומי נימא דהאי ולא קיבלו לא דמי ללא קיבלו דרישא אליבא דר''ח רבה וקאמר הש''ס דלא היא אלא עוד הוא אית ליה כלומר דגם בההיא אנשי אלכסנדריאה אית ליה לר''ח שגזרו עליהן והחזירום למקומן דחד טעמא אית להו אליבא דר''ח רבה והא דנקט התנא בתרי בבי משום דהואיל ומשני מקומות הוו הני עובדי נקטינהו לכל חדא וחדא באנפי נפשה:
אַנְשֵׁי הַר צְבוֹעִים הֵבִיאוּ בִּיכּוּרֵיהֶם קוֹדֶם לָעֲצֶרֶת וְלֹא קִיבְּלוּ מֵהֶן. תַּנִּינָן תַּמָּן אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים מַשְׁקִין. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר כֵּינִי מַתְנִיתָא אֵין עוֹשִין בִּכּוּרִים מַשְׁקִין אֲפִילוּ מִשֶׁזָּכוּ בָהֶן בְּעָלִים. וְהָתַנֵּי דָּרַךְ בִּיכּוּרִים מַשְׁקֶה לַהֲבִיאָן מְנַיִין שֶׁיָּבִיא תַּלְמוּד לוֹמַר תָּבִיא. תִּייפְתָּר שֶׁלְּקָטָן מִשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה עַל מְנָת כֵּן. וְכָאן לֹא לְקָטָן מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה עַל מְנָת כֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אנשי הר צבועים וכו'. תנינן תמן בפי''א דתרומות גרסי' להא דר' הילא וכו' הכל שם עד וכאן לא לקטן משעה ראשונה ע''מ כן ושם פירשתי ע''ש:
אֲרִסְטוֹן הֵבִיא בִּיכּוּרָיו מֵאַפָּמֵיָא וְקִבְּלוּ מִמֶּנּוּ. תַּמָּן תַּנִּינָן אֵין מְבִיאִין תְּרוּמָה מֵחוּץ לָאָרֶץ לָאָרֶץ. וְיָבוֹאוּ בִּיכּוּרִין. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה בִּיכּוּרִים בַּאֲחֵרַיּוּת הַבְּעָלִים. תְּרוּמָה אֵינָה בַּאֲחֵרַיּוּת בְּעָלִים. אִם אָמַר אַתְּ כֵּן אַף הֵן מְרַדְּפִין לְאַחֲרֶיהָ לְשָׁם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען
הדרן עלך שתי נשים וסליקא לה מסכת חלה:
ויביאו תרומה כצ''ל. וכך הוא בשביעי' שם דעל האי מתני' הוא דפריך דקתני שקבלו ממנו הבכורים שהביא מסוריא א''כ ויביאו נמי תרומה משם ואמאי פליג התם הת''ק אדר''ש דאיהו ס''ל שמביא מסוריא ולהת''ק אף מסוריא אין מביאין ומשני ר' הושעיה דשאני בכורים שהן באחריות הבעלים כלומר שהבעלים צריכין הן בעצמן להביאן לירושלים וחייבין הן באחריותן עד שיביאו להר הבית כדתנן לקמן בפ''ק דבכורים אבל תרומה אינה באחריות הבעלים שאין הבעלים מחזרין אחר הכהן אלא הכהן הוא שמחזר אחר הבעלים שיתנו לו ואם אומר אתה כן שיביאו מסוריא אף הן הכהנים מרדפין אחריה לשם וחכמים גזרו גם על הסוריא שעפרה טמא וכדפרישית שם דבהא פליגי ר''ש והת''ק דר''ש סבר הואיל דלא גזרו על סוריא כ''א על עפרה ועל אוירה לא גזרו הרי יכול הוא ליכנס בשידה תיבה ומגדל והת''ק ס''ל דאעפ''כ חששו חכמים שלא יבואו ליכנס לתוכה בעצמה:
אריסטון וכו' תמן תנינן. לעיל בסוף פ''ו דשביעית אין מביאין תרומה מח''ל לארץ וכדמפרש התם טעמא שלא יהו הכהנים מרדפין אחריה לח''ל וחכמים גזרו טומאה על ארץ העמים וגרסינן להא דלקמן נמי שם:
וְאַתְייָא כְּמָאן דְּאָמַר פִּסְחָן שֶׁל נָשִׂים רְשׁוּת. תַּנֵּי הָאִשָּׁה עוֹשָׂה פֶסַח הָרִאשוֹן לְעַצְמָהּ וְהַשֵּׁינִי טְפֵילָה לָאֲחֵרִים דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר הָאִשָּׁה עוֹשָׂה פֶסַח שֵׁינִי לְעַצְמָהּ אֲפִילוּ בְשַׁבָּת וְאֵין צְרִיכָה לוֹמַר הָרִאשׁוֹן. 28b רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר הָאִשָּׁה עוֹשָׂה פֶסַח רִאשוֹן טְפֵילָה לָאֲחֵרִים וְאֵינָהּ עוֹשָׂה פֶּסַח שֵׁינִי. מַה טַעֲמָה דְּרִבִּי מֵאִיר אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבוֹת. אִם רָצוּ שֶׂה לַבָּיִת. מַה טַעֲמָה דְּרִבִּי יוֹסֵי אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבוֹת כָּל שֶׁכֵּן לַבָּיִת. מַה טַעֲמָה דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אִישׁ וְלֹא אִשָּׁה. מַה מְקַייְמִין רַבָּנִין אִישׁ. פְּרָט לְקָטָן. אָמַר רִבִּי יוֹנָה וַאֲפִילוּ לְמָאן דְּאָמַר חוֹבָה שַׁנְייָא הִיא שֶׁהַדָּבָר מְסוּייָם שֶׁמָּא יִקָּבַע הַדָּבָר חוֹבָה. לֹא כֵן סָֽבְרִינָן מֵימַר קוֹדֶם לִשְׁתֵּי חַלּוֹת לֹא יָבִיא אִם הֵבִיא כָּשֵׁר. שַׁנְייָא הִיא שֶׁהַדָּבָר מְסוּייָם שֶׁמָּא יִקָּבַע הַדָּבָר חוֹבָה. וְלֹא כֵן תַּנִּינָן אִם בָּאוּ תְמִימִין יִקְרָבוּ. שַׁנְייָא הִיא שֶׁהַדָּבָר מְסוּייָם שֶׁמָּא יִקָּבַע הַדָּבָר חוֹבָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולא כן תנינן וכו'. כלומר וכן האי דבן אטיטס דמתני' שהעלה בכורות מבבל ולא קבלו ממנו ואמאי וכי לא תנינן בסוף פ''ג דתמורה שאין מביאין בכור ומעשר מח''ל לארץ ואם באו תמימים יקרבו ואם בעלי מומין יאכלו במומן לבעלים אלא דנמי טעמא דשנייא היא הכא שהדבר מסויים הוא בטעמו שמא יקבע הדבר חובה וכי תנן אם באו תמימים יקרבו במקום דליכא למיחש שיקבע הדבר חובה כגון באקראי בעלמא אבל הכא מיירי שאלו היו רוצין לנהוג כן מכיון שבדיעבד כשר ולא קבלו שלא יקבע הדבר חובה ויעשו לעולם כן:
אמר ר' יונה דלא היא. ואפי' כמ''ד חובה בראשון ובשני רשות אתייא המתני' דשאני היא הכא שהדבר מסוים כלו' הרי טעמו בצדו שמא יקבע הדבר חובה שהרואה שעושין פסח שני מיסבר סבר שחובה הן בשני ויקבע הדבר לחובה וכדמייתי ראיה נמי מרישא ששנינו שאנשי הר צבועים הביאו בכורים קודם לעצרת ולא קבלו מהם ואמאי וכי לא כן סברינן מימר דלכתחלה דוקא הוא דאין מביאין וכדתנן במנחות פרק ר' ישמעאל אין מביאין מנחות ובכורים ומנחת בהמה קודם לעומר ואם הביא פסול קודם לשתי הלחם לא יביא ואם הביא כשר ואמאי לא קבלו הא בדיעבד כשר אלא ודאי דשנייא היא הכא שהדבר מסוים דהיינו נמי טעמא דתני הכא לבסוף וקאי אכולהו דחששו שמא יקבע הדבר חובה:
ר''ש ב''א. דסבר דאיש דווקא ולא אשה אלא דאיתרבו לטפילה לראשון מדכתיב במכסת נפשות ובפסח שני אינה עושה כל עיקר ורבנן דרשי איש פרט לקטן ומתני' כר''ש ב''א דאלו למ''ד נשים בראשון חובה אמאי החזירוהו עם כולן הא מיהת האשה עושה טפילה לאחרים בשני:
מ''ט דר' יוסי. קסבר דמדכתיב איש שה לבית אבות א''כ כ''ש לבית ושה לבית למה לי אלא דלפסח שני הוא דאתא שלעולם היא עושה פסח אף לעצמה ואפי' בשני:
מ''ט דר''מ. דכתיב איש שה לבית אבות וכתיב שה לבית ודרש הכי שה לבית אבות ואם רצו שה לבית כלומר בית זו אשה שאם רצתה לעשות לעצמה עושה היא דאף אשה בראשון חובה:
ר''ש בן אלעזר וכו'. קסבר נשים בראשון רשות אבל בפסח שני אין עושה כל עיקר וא''כ מתני' כר''ש בן אלעזר היא דאתייא ולקמן דחי לה:
ר' יוסי אומר האשה עושה פסח שני לעצמה אפי' בשבת. דקסבר בפסח שני הן חובה וא''צ לומר בהראשון. ובקידושין לא גרס אפי' בשבת:
לעצמה. דקסבר נשים בפסח הראשון חובה ובפסח שני עושה היא טפילה לאחרים אם יש אחרים שעושין אבל לעצמה לא דנשים בפסח שני רשות:
תני וכו'. כלומר דתנינן בתוספתא דפסחים פ''ח דפליגי תנאי בהא:
ואתיא כמ''ד פסחן של נשים רשות. הא דתנינן גבי יוסף הכהן אף הוא העלה את בניו וכו' והחזירוהו אתייא הא כמ''ד לקמן פסחן של נשים והיינו פסח הראשון רשות הוא ולא חובה והלכך בפסח שני החזירוהו משום דלהאי מ''ד נשים בפסח שני אין עושין כל עיקר וכדלקמן וגרסינן להא לקמן בפסחים פ''ח ובפ''ק דקידושין בסוף הלכה ז':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source